יזמות

מבוא קצר לחשיבה יצירתית.

זה ברור שחשיבה יצירתית היא מיומנות סופר חשובה בעולם שבו אנחנו חיים. הכל משתנה כל כך מהר, משאבים חדשים נולדים ואחרים נעלמים חדשות לבקרים, ואנחנו נדרשים להיות מסוגלים לא רק לנהל את העסק שלנו, אלה ממש נדרשים להמציא את עצמנו כל הזמן מחדש. 
אבל, לחשוב יצירתי זו משימה לא פשוטה בכלל. רב האנשים, אם תכניסו אותם לחדר ותבקשו מהם להעלות רעיונות יצירתיים בנוגע לנושא מסוים יתקשו מאוד לעשות את זה. 
בגלל החינוך שלנו ובגלל אורך החיים שלנו אנחנו שבויים בדפוסי חשיבה מקובעים, בתהליכים מוכרים, ובעולמות ידע מצומצמים, שמקשים עלינו לפתור בעיות מורכבות בדרך יצירתית.

אז איך בעצם מפתחים חשיבה יצירתית? 
המפתח הוא היכולת לפתח "חשיבת רשת". בניגוד לחשיבה הליניארית והמסודרת, יצירתיות באה מחשיבה רשתית. היכולת להבין ולשלב עולמות שונים לכדי יצירה חדשה. (אייפון זה שילוב של עיצוב וטכנולוגיה, כלכלה שיתופית זה שילוב של מודל עסקי, כלכלה, סוציולוגיה וטכנולוגיה, "מוצאים את נמו" זה שילוב של טכנולוגיה, ספרות, אומנות, ושיטוטים של שעות בים…ויש עוד מלא דוגמאות).

תחשבו על זה לרגע, איך בעצם עולה רעיון חדש? המוח שלנו הוא הרי רשת גדולה. מידע מועבר ממקום למקום באמצעות נוירונים שנורים ברצפים מסוימים ומבצעים פעולות מסוימות או מעורים מחשבות או רגשות מסוימים. אם אתם רוצים לדוגמא התחיל לנהוג, רצף מסוים של ניורונים נורה במח שלכם, שיודע לשלוח את הרגל ללחוץ על דוושת הגז. זו נתיב שהוא כבר "חרוש" אצלכם במח ובגלל זה קל לכם לבצע אותו בלי לחשוב על זה בכלל. הדרך הזו כבר סלולה.
אבל, מה היא בעצם מחשבה חדשה? מחשבה חדשה היא בעצם רצף נוירונים שיוצא למסלול חדש, שמעולם! לא התרחש במח שלכם. שביל חדש שנסלל בתוך המפה הענקית והאינסופית שהיא התודעה שלכם. האמת, מרגש!

כדי שזה יקרה, אנחנו צריכים להיות מסוגלים לחשוב חשיבה רשתית. ככל שיש לנו יכולת גבוהה יותר לנוע לפינות מרוחקות יותר במח שלנו, להביא משם ידע או הבנות חדשות, ולחבר אותם עם פיסות ידע שהגיעו מחלקים אחרים כך נהיה יצירתיים יותר.

הבעיה היא שבמשך רב היום אנחנו לא עסוקים בללכת לפינות המרוחקות ובטח לא עסוקים באיסוף מידע חדש מדיסציפלינות שהן לא הטבעיות שלנו. ואנחנו מתקבעים עוד ועוד לאותם עולמות (נפגשים עם אותם אנשים, מדברים עם אותו סוג של לקוחות, קוראים ספרים בנושאים מסוימים, ורואים את אותן הסדרות). למקומות האלו קוראים האבים    (HUB) של מידע (מרכזי מידע). אנחנו נוטים לבקר באותם מרכזי מידע שוב ושוב ושוב.

מה שקורה לאנשים שמגיעים אלינו לתוכנית זה שאנחנו מהווים עבורם האב של מידע וחשיבה יזמית חדשה. 
כשאנחנו מעבירים את הידע שלנו, אנחנו עושים את זה באמצעות מסעות אל הפינות המרוחקות על הסקאלה. אנחנו מייצרים עבור המשתתפים חווית חשיבה מולטידיסיפלינרית. אנחנו יוצאים לעולם, מחפשים, מלקטים, מחברים ומגישים לכם מידע שאתם כנראה לא תלכו לחפש לבד (כי זאת העבודה שלנו).

כשאנחנו מלמדים שיווק אנחנו לא מביאים את הידע מספרי השיווק של האקדמיה, אלה נהפוך הוא, המפגש של "שיווק היפסטרי" לדוגמא משלב עולמות של כלכלה, סוציולוגיה ואופנה, ונולד בכלל בעקבות תוכנית דוקו שראיתי.

המפגש של "ארכיטקטורה עסקית" משלב עולמות של עסקים, פיתוח תוכנה, שוק ההון, ארכיטקטורה ועיצוב.

המפגש של "אזור המונופול" משלב עולמות של פיזיקה ותורות המזרח.

המפגש של "חווית לקוח" משולב עולמות של תסריטאות, עיצוב, קמעונאות, סוציולוגיה ואומנות.

המשחק פרשביז משלב עולמות של כלכלה, שוק ההון, תקשורת, פסיכולוגיה, סוציולוגיה, אלגוריתמים ועוד…

אם יצא לכם לקרוא קצת את הפוסטים שלי ושל רויטל בחודשים האחרונים אתם יכולים לראות שהם משלבים עולמות של פיזיקה, פילוסופיה רוח, ספרות בלשית, מתמטיקה ועיצוב.

השילובים האלו הם לא מקריים. אנחנו בכוונה! הולכים לחקור את הקצוות. אנחנו נודדים בחשיבה שלנו לעולמות שונים, הולכים לראות סרטי מדע בדיוני ולהקשיב לספרים על ניהול. אנחנו במודע מבקרים בתערוכות אמנות, מקשיבים להרצאות בפילוסופיה, ונוסעים לחו"ל לחוות חווית לקוח במלונות בוטיק (אין מה לעשות, זו עבודה קשה, אבל מישהו צריך לעשות אותה).

אנחנו אוספים את כל זה להבנות, ידע ותובנות, ואורזים אותם עבור המשתתפים שלנו, כדי שגם הם יוכלו לצאת ל"טייל" בעולמות מגוונים. 
אנחנו מלמדים איך לעשות חיבורים "לא טבעיים" בין עולמות תוכן. 
על זה תוסיפו את עולמם הפנימי העשיר של כל אחד מהמשתתפים, והשיתופים ההדדיים.

מה שבפועל מתקבלת היא מעבדת חשיבה יוצאת דופן, שאין דומה לה.

אז איך זה שפתאום משתתף מצליח להמציא מוצר שמביא לו עשרות אלפי שקלים? איך פתאום משתתפת מצליחה לדייק את המסר השיווקי שלה ולהבין שהמוצר שלה עזר ללקוח שלה להרוויח כמה מיליונים? איך פתאום הם מצליחים לעבוד פחות שעות ולהרוויח יותר?

זה אף פעם לא כתוצאה מסשן אחד ספציפי, זו רגע סרנדיפי שמתרחש פתאום כעולמות של ידע והבנות נפגשים לשנייה אחת קטנה בתודעה שלכם, ומייצרים מסלול חדש במח שלכם. רצף של נוירונים שנעים ביחד במסלול חדש בפעם הראשונה! רגע של יצירה.

אז לאיזה האב אתם מחוברים?

אני שוקלת לנסוע להכין את סדנת אתונה באתונה, גם כי מתאים לי לנסוע וגם כי בשביל ליצור מציאות צריך להסכים לראות אותה.
לא רק לראות אותה אלא גם לעשות את הפעולות שנדרשות בשביל שהמציאות תתכנס בדיוק לתוצאות שאנחנו רוצים. אז אני רוצה לעזור לה.
היכולת שלנו ליצור מציאות מושפעת באופן ישיר מההסכמה שלנו ללכת עד הסוף עם הרצונות והכוונות שלנו. לפעמים אנחנו אומרים לעצמנו שאנחנו רוצים ויכולים, אבל בראש יש קול קטן שאומר: אבל אולי זה לא יצליח? אולי זה לא הזמן? וזה הרגע שמחלחל הספק והורס את היכולת של היקום להדהד לנו בחזרה את מה שכבר בראנו.

איינשטיין אמר שבדיוק כמו שכל המרחב הפיזי האין סופי ביקום כבר קיים – גם אם אנחנו לא מצליחים לתפוס או לראות אותו, גם כל ציר הזמן כבר קיים. כלומר גם אם אנחנו לא מסוגלים לתפוס או לראות את העתיד, הוא כבר קיים בדיוק כמו שההווה והעבר כבר קיימים, זאת רק נקודת המבט שלנו שמונעת מאיתנו לראות ולתפוס שהעתיד כבר קיים.
טוב הפלתי כאן חומר כבד שאני מקדישה לו מפגש שלם להסביר אותו, אבל כשמבינים שהעתיד כבר קרה, כל מה שנשאר לנו לעשות זה להסכים לעשות את הפעולות שיאפשרו לו להגיע.

כשאנחנו מזמינים אנשים לבוא איתנו לסדנה בחו"ל יש כאלו שמייד שאולים: אבל למה בחו"ל? התשובה הכי אינטואיטיבית היא "למה לא?"
הרי זאת רק נקודת המבט שלנו שתקבע איך אנחנו לומדים, מה הלייפסטייל שאנחנו רוצים לעצמנו, ההסכמה שלימודים יכולים להיות משולבים בהנאה ובמשחקיות ובהעמקה ובפינוק, בהסכמה בעצם שלימודים ועסקים יכולים להיות איך שנרצה לעצב את המציאות שלנו.

אני מניחה שלחלקכם זה לא בסקלה של איך לומדים,
אני מניחה גם שאת חלק מכם זה ממש מעצבן מכל מיני סיבות,
אבל אני יודעת ובטוחה שגם יש כאן אנשים שקוראים אותנו,
וכל מה שהם רוצים לשמוע זה שזה לגמרי אפשרי גם עוברם.
וכל מה שהם צריכים זה לשמוע שוב ושוב שעסק שלהם אמור לשרת את הלייפסטייל שהם רוצים לעצמם.

זה נכון, לאפשר לעצמנו עסק כזה שיודע לתמוך בצרכים האישיים שלנו, דורש השקעה של זמן, של משאבי נפש, של כסף. של נכונות להתגמש.
זה דורש גם לעשות צעדים ולעמוד מאחורי ההחלטות של עצמנו.
זה דורש הרבה נחישות וגם מלא אומץ. אבל זה לגמרי אפשרי אם רק תבחרו שכך תראה המציאות שלכם. כי היא הרי כבר קרתה.
זה לא מסטיקה, זאת פיזיקה. זה מתחיל בהחלטה. שזה מתאים לנו. והפעולות שיעזרו למציאות להתכנס לרגע הנכון.

אז אני מזמינה אתכם לעשות צעד, ופשוט להחליט שזה מתאים לכם.

כבעלי עסקים הדבר שאנחנו הכי רוצים זה את היכולת לרוץ על מגרש אין-סופי של אפשרויות שעומדות לרשותנו, כדי שנוכל לבחור מה מתאים לנו עכשיו בשביל לייצר את הצעד הבא שלנו.
זה נכון למכירות, לשיתופי פעולה, למוצרים חדשים, לשיווק, לתמחור – לכל פעולה עסקית שאנחנו בוחרים לעשות.

אבל אם אין לנו מספיק אפשרויות שאנחנו מכירים, אנחנו עושים עוד מאותו הדבר וגם כמו כולם, בוחרים מתוך מספר מצומצם של אופציות, ואז זה מבאס, זה משעמם, זה ממש מוריד – גם לנו וגם ללקוחות שלנו.

אז איך מייצרים עוד אפשרויות עסקיות?
אפשר להתחיל ולהבין מהם המשאבים שעומדים לרשותנו.
ומשאבים זה לא רק הכסף, הנכסים הפיזיים שלכם והזמן שלכם. זה הרבה יותר מזה.

משאבים זה רשימה ארוכה של כל דבר שיש לכם נגישות אליו.
והאמונה מספר אחת שמצמצת לנו את האפשרויות, היא שאנחנו חושבים שרק המשאבים שבבעלותנו הם שעומדים לרשותנו, זה לא אמת. כל דבר שיש לנו נגישות אליו הוא משאב שאפשר להשתמש בו (גם אם הוא לא שלנו).

זה דורש תזוזה בתפיסה שלנו שזה אפשרי, אבל זה המפתח שפותח שער שהיה נעול כל כך הרבה זמן וסגר מאחוריו עולם קסום של וירטואוזיות.

אפשרויות נפתחות לנו כשאנחנו מבינים שכל דבר הוא "קלף" שאפשר לשלוף אותו ככלי משחק על לוח השחמט שלנו, וכלים יש לנו המון, אם רק נתפוס אותם ככאלו.
המשחק מתחיל להיות מעניין כשאנחנו מבינים שכלים וקלפים הם למשל: הרזומה, הקילומטראז', הניסיון, הקשרים, הטכנולוגיות, הידע, הקולגות, הלקוחות, הספקים ועוד הרבה אחרים, שכשאנחנו יודעים איך לרתום אותם למטרה שלנו, הוא מקדם הצלחה וודאי.

לפעמים קשה לתפוס את זה ולהסכים שהכל זמין, כי המוח שלנו רגיל לתבניות שיושבות עליו כבר שנים, "ששלנו הוא מה ששלנו", אבל כמשחקים את זה במשחק, כשמתרחקים רגע מהמציאות ומתאמנים שוב ושוב בתנאי מעבדה, פתאום נופל האסימון שזה אפשרי, ואפילו מצליח. ואז אפשר לקחת את זה לחיים האמיתיים ולהפוך עולמות.
אז… לא לשכוח לשחק.

אנחנו מתמודדים עם השאלה הזאת כל כך הרבה זמן… איך מסבירים משהו שאי אפשר לכמת אותו במספרים אבל משפיע על המספרים? איך מסבירים משהו שאי אפשר להצביע על נקודת ציון על המפה אבל לוקח אתכם דרך? איך אפשר להסביר משהו שלא נותנים בו שום how to do ובכל זאת לומדים לעשות כל כך הרבה?
זה קשה כמו שקשה להסביר איך מרגישים שמתאהבים.

אז מה שיוצא מהתהליך איתנו:

שאם הראייה המרחבית העסקית שלכם היתה על 20% מהיכולת שלה, עכשיו היא תהיה לפחות כפול, וזה המון!! ופותח עוד מלא אפשרויות שלא חשבתם שבכלל אפשרי עבורכם, כמו זה שלוקח את הכדור הכחול והמוח שלו מתחיל לעבוד על טורבו.

שיש לכם עוד מלא משאבים שעומדים לרשותכם שבכלל לא חשבתם שאתם יכולים להשתמש בהם, כי תמיד אמרו לכם שזה לא שלכם ואסור, ובעצם גיליתם שאתם במסיבה שיתופית אחת גדולה שכולם נותנים לכולם (לא! לא מחשבות לא צנועות…)

שאתם קמים בבוקר ומרגישים שאתם יכולים לרוץ, רחוק ומהר לאן שרק תרצו, כמו כלב שהרגע פתחו לו את השער של הגינה, והוא לא מתכוון לחזור בקרוב.

שאתם נהנים מחופש לעשות מה שבא לכם, כמו ילד שנכנס לחנות ענקית של ממתקים עם מלא מלא כסף לבזבז ואמא בכלל בחו"ל ולא יכולה להגיד כלום.

שאתם חוגגים את ההצלחות שלכם כי עשיתם מהלך מהממם שהצליח ובא לכם לרקוד סתם ככה, כמו זה שדופק תנועות של ירח מלא, למרות שרחבת הריקודים עוד לא נפתחה וכולם עדיין במנה הראשונה.

שאתם ממציאים דברים מגניבים ולא מפחדים שיגידו שאתם לא בסדר וזה לא נכון, כי אתם מלכי הכיתה וממילא כולם מחכים שתגידו משהו חכם, ואתם גם יודעים שאתם חכמים ומשחקים אותה.

שאתם מתעוררים בבוקר עם שמחה עסקית, כי אתם אוהבים את מה שאתם עושים וכבר חודשים לא עלתה לכם המחשבה לחזור להיות שכיר כי אתם כל כך נהנים.

שיש לכם ביצים לעשות צעד שרק חלמתם עליו ולא סיפרתם לאף אחד כבר שנים, כמו מישהו שיצא מהארון וכל כך מבסוט כי הוא מרגיש שהגיע הביתה ויכול להיות עצמו סוף סוף.

שאתם עושים דברים חדשים שכל כך הפוכים ממה שמקובל וצריך כי אתם חיים בתוך מטריקס שכולו בשבילכם ובדיוק כמו ניאו לא מפחדים שתיפלו כשתקפצו מבניין לבניין כי יש לכם רשת ביטחון ששומרת עליכם.

שאתם מיוחדים ועושים רק בדרך שלכם כי ככה בא לכם, כמו זאת שמתלבשת הכי מהמם ובולט ותמיד יש לה את הדברים הכי מיוחדים וכולם רוצים לקנות איפה שהיא קנתה את השמלה ההורסת שלה.

שאתם מתחילים לאהוב סרטים בידיוניים, לא כמו אלו שהולכים למסיבות תחפושות בשביל הכיף ובשביל להיות מוזרים, אלא כי אתם מבינים שזה לגמרי המציאות של מחר ואתם מנסים ללמוד איך להיות כאלה כבר היום.

שאתם מקבלים ים של רעיונות וכיווני מחשבה שלא הכרתם שיש בכלל, וזה אחרי שכבר למדתם כל כך הרבה בהמון מקומות, ואתם יכולים לצלול לעומק מחילת הארנב, כמו אליסה בארץ הפלאות שמגלה עולם חדש לשחק בו.

שהמגרש העסקי שלכם הופך להיות פארק שעשועים אחד גדול שכל המתקנים שלכם.

מה שמגניב הוא שכל זה בסוף בא לידי ביטוי בחשבון הבנק שלכם, לעשייה שלכם לליפסייל שאתם רוצים שיהיה לכם.

הבנתם? הסברתי את עצמי טוב? הרחבתי מספיק?